למה אני עובד בפאב? כי אני חייב ללמוד עוד. כי הלמידה אף פעם לא נגמרת.
מי שמבין ערבית באמת, יודע שהשפה היא אוקיינוס. אולי אפילו רחבה ועמוקה מאוקיינוס, שכן הערבית ממשיכה להתחדש כל הזמן וזה מה שהופך אותה לבלתי נגמרת.
תוך כדי מזיגה של בירות טעימות, אני לומד ממחמד, חמודי, סמיר, נורה, מארתה, ג'ונאס, אליאן ועוד חבר'ה מצוות המקום מילים ומושגים מתחום חיי הלילה, וגם אילו מילים עבריות נכנסו חזק לערבית כמו למשל "חמוציות" ו-"קצף".
ואני שואל. לא מפסיק לשאול. ולפעמים אני לא מבין. כי יש רעש, כי לא הכרתי את המילה, או שאולי שכחתי. אבל בעיקר כי אני פשוט לא יודע הכל. לשמחתי הגעתי לרמה שאני יכול להעביר משמרת של 4 שעות, בלי לדבר בעברית. טוב, חוץ מאותה ערברית שהזכרתי, כי אם אשתמש במילה הערבית לקצף (رَغْوِة / רַרְ'וֵה), זה עלול להישמע מוזר, לא זורם.
אני לא צריך שיתחשבו בי, לא מתבאס שאני לא מבין ולא מפחד "שמדברים עליי מאחורי הגב". כל אחד יכול לדבר בשפה שבא לו, והכל זורם.
קורה שאנחנו באמצע שיחה בערבית וחסרה לנו מילה מסויימת. عادي (עַאדִי/רגיל). אפשר "לעקוף" את המילה הספציפית, כלומר לנסות לתאר אותה בעזרת מילים אחרות. העיקר לדבר, להזרים את השיחה, לא לעצור. לא להלקות עצמנו ולהיתקע על מילה שלא ידענו.
רכישת שפה היא תהליך ארוך, שממלא בסיפוק לצד קשיים, תחושת הצלחה לצד תחושת כשלון. "אני יודע הכל", לעומת "לא יודע כלום".
המלצה אישית: אחד הקריטריונים החשובים לרכישת שפה שנייה, הוא הסביבה. ככל שנבלה זמן רב יותר בסביבה דוברת ערבית, רכישת השפה תהיה יעילה יותר, כמו גם המבטא שהוא בערבית חלק בלתי נפרד, (جُزْءٌ لا يَتَجَزَّأُ / גֻ'זְאֻן לא יַתַגַ'זַّאוּ) מהדיבור.
אני אמשיך לשים עצמי במסגרות שמאתגרות אותי, שמזכירות לי שיש עוד דרך ארוכה, שלא מאפשרות לי לנוח על זרי הדפנה, שבאמצעותן אני מתקדם. כי כשאני לא מתקדם, לא יודע מה אתכם, אני הולך אחורה. והעיקר הוא ליהנות מההליכה בדרך.
ما أَحْلاها اللغة العربيَّة.
מאחְלאהא (אל)ל-לֻרַ'ה (א)לְעַרַבִּייֵה.
כמה יפה השפה הערבית.