עזה, בית, עזה, בית.

האמת שהמעברים קשים לי.
עזה, בית, עזה, בית.
עזה.

עזה היא פלנטה אחרת, יקום מקביל. כוכב של הרס ורוע. בעזה אין כבישים, יש צירים. הבתים התחלפו באיתורים. בעזה אין פחים ברחוב – הרחוב הוא פח.
מי שבדרך כלל תלו כביסה בחלון, התחלפו בצלפים, מלאכי מוות. השטן בכבודו ובעצמו.

בעזה לא דופקים בדלת, ומחכים שמישהו בצד השני יפתח.
בעזה יורים על הדלת ואז נכנסים דרך פתח בקיר.
אף אחד לא מארח אותנו ומקבל את פנינו עם ספל קפה.
אומרים "אֵלג'וד מִן (א)לְמַוְג'וּד" – הטוב ממה שיש.
אבל בבתים שביקרתי בהם אין ג'וּד. לא נשאר כלום.

במקרה הטוב, הבית ריק ושומם.
במקרה הפחות טוב, אם הספיקו להתכונן לבואנו, יקושט הבית יפה יפה כבמגע ידו של מעצב מן השורה הראשונה, בתיל דו גידי המחובר למטען אשר מגיע בצורות ובגדלים שונים (מה שייקבע כמובן לפי הקו העיצובי שבחרו ללכת עליו בפרוייקט). אותו מטען יהיה מקושט בשמיכות או קרטונים שמטרתם להסתיר ולהצניע את אותה יצירה, נגד עין הרע כמובן. מחילה על הציניות הרבה שעוד לא ברור לי תפקידה בתקופה הזו.

אני מתעורר מזיע אחרי לילה של כוננות על ציוד, עולה על משאית, חוצה גבול, לובש ג'ינס, נוסע הביתה.

לוקח נשימה. בקושי מוציא אוויר.

אני לובש מדים, עולה על משאית, חוצה גבול. הנני שוב בכוכב החורבן וההרס.

"עשית מספיק!" הם יאמרו. "אין אסטרטגיה". "מה אתה צריך את זה?"
או, שמח ששאלתם.ן.
הרי לכם שרטוט דו מימדי של קו המחשבה שלי:

כרגע הבית שלי בישראל. אני רוצה שהבית הזה ימשיך להתקיים. אני ער לאיום. יש לי יכולת לתרום להסרתו. זה בדיוק מה שאני עושה.
נֻקְטַֿה, סַטֵֿר גְ'דיד (נקודה, שורה חדשה).

לא רואה סוף. לא מאמין בסוף.
מבין שאין שלום בלי מלחמה, אין טוב בלי רע.
אנחנו נמשיך לאחוז בלפיד האור ולכבות בעזרתו את החושך. ככה בקטנה, כמה שמתאפשר.

הרבה אהבה עוטפת אותי בתקופה הזו. היא הדלק שלי.
מי ייתן וגם בצד השני יבינו שיש דרך אחרת לחיות את החיים האלה. יא רֵית (הלוואי).